החלטה בתיק בש"פ 1676/13

א.             ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בזק רפפורט) במ"ת 33835-05-12 מיום 20.2.13, לפיהן נדחו בקשותיו של העורר להקלות נוספות (למעט יציאה לעבודה) במעצר הבית באיזוק אלקטרוני בו הוא נתון.

רקע וכתב האישום

ב.             העורר,יליד 1990 ובעל אזרחות שוייצרית, למד בישיבה בארץ למעלה מארבע שנים.

ג.              לבית המשפט המחוזי הוגש (ביום 17.5.12) כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, כניסה והתפרצות בנסיבות מחמירות, קשר לפשע, איומים וגניבה, אשר בוצעו בצוותא כנגד מתלוננת ילידת 1942. לפי עובדות כתב האישום, חשדו העורר ואחרים, כי המתלוננת לוקחת חלק ברשת של פדופילים שפעלה בשכונת נחלאות בירושלים, במסגרתה הרצתה לילדים על נצרות, וביצעה יחד עם אחרים מעשי פדופיליה במרתף נסתר ובמנהרות שבביתה. נוכח חשד זה, קשר המבקש קשר עם אחרים לפגוע במתלוננת, ומשנודע להם ביום 27.2.12, כי יש בכוונתה לטוס לחו"ל, החליטו לפגוע בה פיסית באופן שימנע זאת. במטרה לממש את החלטתם, הגיעו העורר והאחרים באותו יום בסמוך לשעה 2030 לביתה של המתלוננת, וארבעה מתוכם, בהם המבקש, הצטיידו במוטות ברזל, כפפות ואזיקונים מפלסטיק, בעוד שניים מהם רעולי פנים.

ד.             מרגע זה החלה כנטען מסכת קשה עד מאוד, שפורטה בהרחבה בכתב האישום, של התעללות במתלוננת, כפיתתה והכאתה בכל חלקי גופה חרף תחינותיה, מניעת כניסתה של חברתה, ובשיא - שבירת רגלה וידה במוט ברזל. כתב האישום המפורט מתאר את האירועים הקשים שנמשכו כשעה ומחצה, וסופו שהמתלוננת נותרה כפותה, חבולה ומדממת תחת ערמת כסאות, תוך שהיא סובלת משברים בידה ורגלה, מחבלות ומשטפי דם.

הליכי המעצר

ה.             העורר נעצר ביום 9.5.12, וביום 17.5.12 הוגשה עם כתב האישום בקשה למעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו מאותו יום ציין בית המשפט המחוזי (השופטת בזק רפפורט, שעסקה בתיק מאז), כי המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום מקימים עילת מעצר, שכן מלמדים הם על המסוכנות הנשקפת ממנו לשלום הציבור, וכי שוכנע כי קיים בעניינו "הניצוץ הראייתי" הנדרש לעת ההיא לצורך מעצר עד לקבלתה של החלטה אחרת. בית המשפט הורה בהתאם על מעצרו של העורר.

ו.              כנגד החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 3957/12 שליידר נ' מדינת ישראל (2012)). הואיל ולא עמד הסניגור על קיום דיון בשאלת לכאוריות הראיות, ונוכח גילו הצעיר, ועברו הנקי של העורר והעובדה שחזר ארצה מחופשת פסח ולא נמלט מאימת הדין, הוחלט על-ידי בהסכמה ביום 20.5.12 על קיומו של דיון בבית המשפט המחוזי בעניין חלופת המעצר בהקדם, וביום 21.5.12 הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להכין תסקיר. ביום 31.5.12 נדרש בית המשפט לתסקיר, בציינו כי "שירות המבחן התרשם לחיוב מן החלופה המוצעת והמפקחים המוצעים, אחות העורר וגיסו, אחר שהתרשם מהם כאנשים אמינים, המבינים את תפקידם כמפקחים, וכל זאת על רקע יחסי האמון והכבוד שבין המשיב לבין המפקחים המוצעים". אשר למסוכנות הנשקפת מן המשיב ציין, כי "נוכח התרשמות שירות המבחן מאישיותו של המשיב, נוכח גילו הצעיר, ובהיעדר רקע פלילי, סבורני כי ניתן לאיין את המסוכנות על דרך חלופת מעצר הדוקה ברוח זו שהוצעה, זאת בשים לב לכך שמדובר במי שאינו אזרח ישראלי ונוכח כך תהא החלופה, כאמור, הדוקה, תוך היעזרות באיזוק אלקטרוני ובטוחות ניכרות", בית המשפט הורה על מעצר בית מלא. בהתאם לאמור. לבקשת המשיבה עוכב ביצועה של ההחלטה ליום המחרת, לטובת הגשת ערר על ידה.

ז.              על ההחלטה הגישו מזה ומזה העורר והמשיבה עררים לבית משפט זה (בש"פ 4343/12 מדינת ישראל נ' שליידר (2012) ובש"פ 4347 שליידר נ' מדינת ישראל(2012), על ההחלטה להתיר חלופת מעצר מזה, ועל סכום ההפקדה הגבוה - 250,000 ש"ח - שנקבע כמו גם התנית השחרור באיזוק האלקטרוני, מזה. לאחר העיון ושמיעת טיעוני הצדדים בדיון, דחה בית המשפט (השופט י' דנציגר) את העררים, בציינו כי ההסדר המוצע מסייע ב"הפחתה משמעותית של החששות הנוגעים למסוכנותו של העורר ולהימלטותו מפני אימת הדין". נקבע עוד, כי בין היתר נוכח היות העורר אזרח שויץ, אשר הוריו וחלק מאחיו מתגוררים בשוייץ אף הם, אין להיעתר לבקשה להפחית את סכום ההפקדה, וכן נדרשת התניית השחרור בקיומו של איזוק אלקטרוני.

ח.             ביום 15.11.12 נענה בית המשפט המחוזי לבקשתו של העורר לעבור ממעצר בית מלא בו שהה בדירתם של אחותו וגיסו, למעצר בית באותם תנאים בדירתם של אחיו ורעייתו, באותו בניין, בפיקוח מתמיד. את בקשת העורר כי יאושר לו לצאת מן הבית לתפילות במועדים קבועים דחה בית המשפט אז.

ט.             ביום 5.12.12 אישר בית המשפט המחוזי הקלות בתנאי מעצרו של העורר, להן נתנה המדינה את הסכמתה. הותר לו לצאת לתפילות פעמיים ביום בשעות קבועות, בפיקוח צמוד, וכן לצאת להתאוורר פעמיים בשבוע - ובהמשך שלוש - למשך שעתיים במועדים קבועים, בליווי.

י.              באים אנו לשלב הנוכחי. בהחלטה מיום 7.2.13 קבע בית המשפט המחוזי כי "אין ספק שיש בתיק ראיות לכאורה", ודחה טענות כי הסכמה בשעתו מצד העורר לראיות לכאורה היתה דיונית בלבד (ראו גם החלטה מ-31.5.12). עם זאת בחן בין המשפט את הראיות ואישר קיומן לכאורה, בציינו כי גם אם יש כרסום כלשהו בהן, אינו מצדיק שחרור ממעצר בית; אך בית המשפט הורה על הכנת תסקיר מבחן בנוגע לאפשרות שהוצעה, כי המבקש העורר יעבוד בחברה בפתח תקוה, תוך שבכירה בחברה הסכימה לשמש כמפקחת, ובכלל זה ללוותו מפתח ביתו למקום העבודה ובחזרה.

יא.           בתסקיר מיום 19.2.13 ציין שירות המבחן התרשמותו, כי המעצר מהוה גורם מרתיע ומציב גבולות לעורר. השירות התרשם בחיוב מן המפקחים שהוצעו, והמליץ לאשר לעורר לצאת לעבודה תוך פיקוח צמוד בדרך ובשעות העבודה, והמשך מעצר בית מלא ביתר שעות היממה. עוד הומלץ על הסרת האיזוק האלקטרוני.

יב.           ביום 20.2.13, לאחר שנדרש לתסקיר, קבע בית המשפט המחוזי, כי "החלופה הספציפית שהוצעה ליציאה לעבודה, מאפשרת הפגת מסוכנות במידה המצדיקה היענות לה", תוך שהאיזוק האלקטרוני יוסיף לשמש השלמה ראויה להפגת המסוכנות, והורה על שעות קבועות בהן יצא העורר וישוב מן העבודה, בהיקף מצומצם מזה עליו הומלץ בתסקיר. נערכו בהמשך שינויים בשעות התפילה בבקרים.

הערר

יג.            על ההחלטות מיום 7.2.13 ומיום 20.2.13 הוגש הערר הנוכחי, בו נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו לפיה קיימות ראיות לכאורה, מבלי לבחון את הטענות לעומקן, נטען, בין השאר, כי לא ניתן לבסס כל ממצא על דבריו של העד המרכזי, מר ליבוביק, אשר נחקר בעדות מוקדמת כחשוד בפרשה והכחיש את מעורבותו תוך הפניית האצבע המאשימה כלפי העורר, בין השאר, על בסיס דיווח ששמע לכאורה מפיו; ברם, בחקירתו הנגדית בבית המשפט טען, כי יתכן שהתבלבל ולא הבין נכון את שסופר לו מפי העורר, וכן לא זכר היכן ומתי נתקיימה שיחתו עם העורר; זאת, ביתר שאת "נוכח העובדה שהמתלוננת זיהתה באופן חלקי את מר ליבוביק כמי שלקח חלק באירוע, בעוד שלא זיהתה כלל את העורר".

יד.           בשולי הדברים נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי, משלא התיר לעורר להשיג על הקביעה כי קיימות בתיק ראיות לכאורה, וכי לא היה מקום לייחס להסכמת בא כוחו של העורר לקיום ראיות לכאורה בשלב מוקדם של ההליך, בלא התחשבות בכך שהיתה זו הסכמה דיונית בלבד, לצורך קיום דיון בחלופת המעצר. נטען, כי בנסיבות דרישה לביטול מעצר הבית או למצער המרתו במעצר בית לילי בלבד בשלב זה, היא בקשה מצומצמת, סבירה והגיונית, נוכח משך הזמן בו מצוי העורר במעצר בית, ומבלי שהתקבלה טענה להפרת תנאיו, ונוכח העיכוב שחל בהליך העיקרי, הנעוץ במשיבה. כן נטען, כי נוכח האמור שגה בית המשפט בכך שלא אימץ את המלצתו של שירות המבחן במלואה לעניין שעות העבודה והורדת האיזוק האלקטרוני.

הדיון וההכרעה

טו.           בתשובה לשאלתי הוברר בדיון מפי הסניגור, כי המצב הקודם היה יציאה לתפילות מדי יום בין 0800 ל-1000 בבוקר, ושלושה ימים להתאווררות אחר הצהריים בין 1600 ל-1800. המצב החדש הוא חלונות לתפילה מ-0800 בבוקר ובהמשך יציאה לעבודה עד 1900. לא חל שינוי בימי שישי-שבת ואליהן לא נדרש הערר.